למרות הדימוי הרווח, פסוריאזיס היא הרבה יותר מאשר רק "מחלת עור". מדובר במחלה דלקתית כרונית שפוגעת בכ-1% עד 3% מהאוכלוסייה, בדרגות חומרה משתנות, ויכולה להתבטא לא רק בפריחה או בנגעים עוריים, אלא גם בכאבי מפרקים, ועלולה להיות מלווה במחלות לב, דיכאון וחרדה. הסיבה? מדובר בדלקת שמקורה בתגובה חיסונית מופרעת – שמתחילה בעור, אבל לא נגמרת שם.
"לא מדובר במחלה מידבקת. רוב החולים, כמו במחלות כרוניות רבות, הם בדרגה קלה – אך יש גם חולים בדרגה בינונית וקשה", מסביר פרופ' לב פבלובסקי, מומחה לרפואת עור, מנהל היחידה לטיפול בפסוריאזיס, פוטותרפיה ואשפוז יום במרכז הרפואי בילינסון מקבוצת הכללית.
לדבריו, הפגיעה העיקרית היא דלקתית: "מדובר בנגעים בעור שפוגעים גם במראה, גם מציקים, גם מגרדים, וגם מהווים עומס דלקתי על הגוף כולו. כמו כל המחלות שפוגעות בנראות – יש לכך השפעה מאוד משמעותית על מצבו הנפשי של המטופל. זה בולט כלפי חוץ, יש מבוכה חברתית, וזה גורם לחרדה ולדיכאון – תופעות שנפוצות מאוד אצל חולי פסוריאזיס מעצם המחלה".
לא רק בעור – גם במפרקים ובמערכות פנימיות
כשליש מהחולים בפסוריאזיס סובלים גם מדלקת מפרקים פסוריאטית – מחלה דלקתית הפוגעת במפרקים. "המחלה לא עוצרת בעור", מדגיש פרופ' פבלובסקי - מהמומחים הבכירים בישראל לפסוריאזיס. "היא מערבת מערכות נוספות. לחולים במצב בינוני-קשה יש שכיחות גבוהה יותר של מחלות לב, כי רבים מהם סובלים גם מתסמונת מטבולית – כלומר שילוב של סוכרת, יתר לחץ דם ושומנים גבוהים בדם".
פרופ' לב פבלובסקיצילום: פרטי גם הקשר בין מחלות נפשיות למחלות מעי דלקתיות הדוק: "יש למחלה הזאת השפעה על הגוף וגם על המוח – דיכאון, חרדה וכו'. אגב, לחולים במחלת מעי דלקתית כמו קרוהן וקוליטיס יש יותר פסוריאזיס, ולהפך – לחולי פסוריאזיס יש שכיחות גבוהה יותר של מחלות מעי דלקתיות".
פרופ' פבלובסקי: "אחרי 7 באוקטובר ראינו איך סטרס מהווה טריגר להתפרצות. קצין קרבי צעיר עם פוסט-טראומה, פתאום התפרצה אצלו פסוריאזיס – ללא רקע משפחתי. גם אצל אנשי מילואים שגויסו – ראינו התפרצויות חמורות, כולל מקרים שבהם המחלה לא הייתה קיימת קודם, או הייתה קלה מאוד והחמירה בפתאומיות"
הגורם המרכזי להתפתחות פסוריאזיס הוא גנטי, אך לא מדובר בתורשה ישירה. "זו תורשה מורכבת. יש מחלות עם תורשה מאוד ספציפית – אם יש לסבא, יהיה לנכד. בפסוריאזיס זה לא כך. ייתכן שמתוך חמישה ילדים במשפחה – אחד או שניים יפתחו את המחלה בשלב כלשהו בחייהם, ואחרים לא".
לצד המרכיב הגנטי, ישנם גורמים סביבתיים שעשויים לגרום להתפרצות: "דלקת גרון מסוג סטרפטוקוקוס למשל, או תרופות מסוימות – כל אלה יכולים לגרום למחלה להתפרץ באנשים עם רקע תורשתי. גם סטרס (לחץ) הוא גורם מוכר. זו דעה רווחת, ויש הרבה מאוד מחקרים בנושא הזה, אבל עם ממצאים סותרים: חצי מהמחקרים מצאו קשר בין מתח לפסוריאזיס – וחצי לא מצאו".
לדברי פרופ' פבלובסקי, אין ספק שלפחות אצל חלק מהחולים – סטרס נפשי מהווה טריגר ממשי להתפרצות: "אחרי 7 באוקטובר ראינו דוגמאות לכך. קצין קרבי בן 22 שהיה מעורב באירועים קרביים, פיתח פוסט-טראומה, והחל טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. פתאום התפרצה אצלו פסוריאזיס – ללא רקע משפחתי ידוע. גם אצל אנשי מילואים שגויסו – ראינו התפרצויות חמורות, כולל מקרים שבהם המחלה לא הייתה קיימת קודם, או הייתה קלה מאוד והחמירה בפתאומיות. וגם אזרחים – התמודדו עם התפרצות מהלחץ של המלחמה. זו תופעה שראויה למחקר עומק בעתיד".
ומה עם תזונה? האם היא יכולה לעזור?
בניגוד למה שנהוג לחשוב, אין רכיב תזונתי בודד שמסייע ישירות להחלמת פסוריאזיס. "יש על זה הרבה מאוד מחקרים רציניים", מסביר פרופ' פבלובסקי. "והדבר שאפשר לומר בוודאות הוא שאצל חולה פסוריאזיס שסובל מעודף משקל, וזה משהו שכיח יחסית, ירידה במשקל בהחלט יכולה לעזור. אבל אין רכיב תזונתי מסוים שאם תאכל או לא תאכל – זה יקל על הפסוריאזיס, זה אין".
3 צפייה בגלריה
כמו כל המחלות שפוגעות בנראות – יש לפסוריאזיס השפעה מאוד משמעותית על מצבו הנפשי של המטופל
(צילום: shutterstock)
לפי מחקרים אחרים, דפוסי תזונה דלקתיים – כמו צריכה מוגברת של מזון מעובד, ממתקים, שתייה ממותקת ובשר מעובד – עלולים להחמיר תסמינים. תזונה ים-תיכונית, לעומת זאת, נמצאה כמפחיתה תסמינים.
מהפכת התרופות הביולוגיות
שנים ארוכות טיפלו רופאים בפסוריאזיס במשחות, אור שמש, ופוטותרפיה – אך בעשור האחרון נכנסו לתמונה תרופות ביולוגיות שמסמנות שינוי של ממש: "זה עולם ומלואו", אומר פרופ' פבלובסקי. "אנחנו כבר כמה שנים טובות בתוך מהפכה. יש לפחות שלוש קבוצות של תרופות ביולוגיות שהן מהפכה אדירה בטיפול – הן משנות את החיים של המטופלים. מזריק זריקה פעם בחודש, או שבועיים, ופתאום אין כלום. העור נקי, הדלקת נעלמת. גם דלקת המפרקים נעלמת. זה הכי קרוב לקסם שאפשר לדמיין".
לדבריו, יש תרופות שהיעילות שלהן כל כך גבוהה, שב-90% מהמקרים הן גורמות לנסיגה של המחלה. אבל צריך לזכור – מדובר במחלה כרונית, ולכן לרוב מדובר בטיפולים ממושכים. לעיתים ניתן לעשות הפסקות, ולעיתים המחלה לא חוזרת – או חוזרת רק אחרי זמן רב. אבל ברוב המקרים – ממשיכים בטיפול וחיים חיים נורמליים.
3 צפייה בגלריה
כשליש מהחולים בפסוריאזיס סובלים גם מדלקת מפרקים פסוריאטית – מחלה דלקתית הפוגעת במפרקים
(צילום: shutterstock)
החיסרון המרכזי הוא כמובן העלות: "הטיפולים האלה יקרים, ולכן סל הבריאות מגדיר בדיוק למי לתת אותם. לא כל חולה זכאי. בישראל, כדי לקבל תרופה ביולוגית, צריכים להתקיים שני תנאים: או שמעורבים 50% משטח הגוף, או שמעורבים אזורים רגישים כמו הפנים, כפות הידיים והרגליים או איברי המין. וגם צריך להיכשל בשני טיפולים סיסטמיים לא ביולוגיים – כמו פוטותרפיה (אור טבעי בים המלח או מכוני טיפול) או תרופה סיסטמית בכדורים".
מה עושים בזמן התלקחות?
"מי שמגלה נגעים חדשים – כדאי מאוד שיפנה לרופא עור בהקדם. זה לא מצב דחוף – אבל רצוי לטפל בשלב מוקדם ככל האפשר", אומר פרופ' פבלובסקי. "יש כיום טיפולים מצוינים, ואפשר להגיע להפוגה כמעט מלאה – העיקר לא להתמהמה".
מלבד טיפול תרופתי, גם הרגלים יומיומיים משפיעים על מהלך המחלה: הפסקת עישון, הימנעות משתיית אלכוהול מופרזת, פעילות גופנית סדירה, שינה מספקת וניהול מתחים – כל אלה הוכחו כמשפיעים על הסיכון להתלקחויות.
